26.The Poets
- טא. סין. מים
- אלה אותותיו (משפטיו) של הספר (הקוראן) אשר מבהיר את הכול
- דומה שאתה מקשה על עצמך מיגון בגלל אי רצונם להיות מאמינים
- אם נרצה נוריד אליהם נס מן השמים שיהיו צוואריהם כפופים לו בהכנעה
- בכל פעם שבאה אליהם אזהרה חדשה מן הרחמן, הם סולדים ממנה
- וכבר התכחשו לה, אולם עוד יבוא עליהם העונש שהיו לועגים לו
- האם אינם צופים את האדמה, כמה הצמחנו בה מכל זוג של מין מפואר
- הן, בזה יש אות, אך רובם אינם מאמינים
- והן, ריבונך הוא העזוז והרחום
- ועת כי קרא ריבונך אל משה: “לך אל בני העם המקפחים
- העם של פרעה, הלא ייראו (מפני העונש של אללה)
- הוא אמר: “ריבוני, חושש אני שלא יאמינו לדבריי
- ותהיה בלבי מצוקה ולשוני כבדה, לכן שלח לי את אהרון
- מלבד זה הם גם מאשימים אותי בפשע, ומפחד אני פן יהרגוני”
- (אללה) אמר: “לא ולא! לכו שניכם עם ניסינו ואותותינו, ואנו מאזינים לכם
- לכו אל פרעה לאמור: אנו שליחי ריבון העולמים
- שלח נא עמנו, את בני- ישראל”
- אמר: “האם לא גידלנו אותך מלידתך ונשארת עמנו מספר שנים מחייך
- ועשית מה שעשית, ואתה אינך מכיר לי טובה”
- אמר (משה): “מה שעשיתי היה כשהייתי מן התועים
- ואז ברחתי מכם כאשר פחדתי מכם, והעניק לי ריבוני חכמה והפך אותי אחד השליחים
- וזה חסד שעשית לי, (בזמן) ששעבדה את בני-ישראל?”
- אמר פרעה: “ומה הוא ריבון העולמים?”
- אמר: “הוא ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, אם בטוחים בזה אתם, על כן האמינו?”
- ואמר לסובבים אותו ״השומעים אתם?”
- (ומשה) הוסיף: “והוא ריבונכם וריבון אבותיכם הראשונים”
- אמר: “אכן שליחכם אשר נשלח אליכם משוגע”
- אמר: “ריבון המזרח והמערב, וכל אשר ביניהם, אם משכילים אתם”
- אמר (פרעה): “אכן אם תיקח לך אלוה מלבדי, אשים אותך בין האסירים”
- אמר (משה): “האף גם אם אבוא אליך עם הוכחה בהירה?”
- ואמר (פרעה): “הבא אותה אם צדק תדבר”
- אז זרק משה את מקלו ואז הפך לנחש אמתי
- ואת ידו הוציא מחיקו והנה לבנה ומבריקה היא לרואים
- ואמר (פרעה) למנהיגים אשר סביבו: “אכן זה הוא קוסם מאומן
- רוצה לנשלכם מארצכם בקסמיו. ומה אתם מציעים?”
- אמרו: “עכב אותו ואת אחיו לזמן־מה, ושלח בערים מקבצים
- ויביאו לך כל קוסם אומן”
- והקוסמים כונסו למועד היום אשר נקבע
- ונאמר לאנשים: “האם אתם מתאספים
- אולי נלך אחרי הקוסמים אם הם המנצחים.”
- ויהי כאשר באו הקוסמים אמרו לפרעה: “האם נקבל גמול אם אנו המנצחים?”
- אמר: “אכן, וגם תהיו אז מן המקורבים ״
- אז אמר משה לקוסמים: ״זרקו מה שברצונכם להשליך”
- והם זרקו חבליהם ומסותיהם בעודם נשבעים “בעוז פרעה אנו מנצחים”
- והנה משה זרק את מקלו והוא בלע את קסמיהם השקריים
- ונפלו הקוסמים משתחווים
- ואמרו: “מאמינים אנו בריבון העולמים
- ריבונם של משה ואהרון.”
- אמר (פרעה): “האם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? אכן, כנראה הוא הגדול שבכם שלימד אתכם את הקסמים! סופכם לדעת כי אקטע את ידיכם ורגליכם, ואחר כך אצלוב אתכם יחד”
- אמרו: “אין בזה שום דבר רע. אכן אנחנו חוזרים אל ריבוננו
- ואנו מקווים שמכיוון שאנו מראשוני המאמינים, יסלח לנו ריבוננו על חטאינו”
- אחר כך הורינו למשה: “צא עם עבדיי בלילה, כי רודפים אחריכם.”
- ושלח פרעה בערים מקבצים לאיסוף החיילים
- (ואמר פרעה) "אלה הם עדה קטנה מוזנחת
- והם אשר הרגיזו אותנו
- ואנחנו מוכנים עם נשק.”
- וגירשנו אותם (פרעה ואנשיו) מגנים ומעיינות מים
- ומאוצרות ומקום נכבד
- כך, והורשנו אותם לבני ישראל
- ורדפו אחריהם עם עלות הבוקר
- וכאשר ראו שני המחנות זה את זה, אמרו אנשיו של משה: “הם עומדים להשיג אותנו”
- אמר (משה): “לא ולא, כי ריבוני עמי והוא ידריכני בדרך הישר”
- אז הורינו למשה: “הכה במקלך את הים”, והים נקרע, וכל חלק (מן הים) התנשא כהר האדיר
- ובאותו הזמן גרמנו לשאר האנשים להגיע לשם
- וחילצנו את משה ואת כל אלה אשר אתו
- לאחר מכן, הטבענו את האחרים (פרעה ואנשיו)
- אכן יש בזה אות, אך רובם לא יאמינו
- ריבונך הוא העזוז הרחום
- וקרא לפניהם אודות אברהם
- באומרו לאביו ובני עמו: “מה אתם עובדים?”
- אמרו: “אנו עובדים פסלים ונישאר מסורים להם”
- ואמר: “הישמעו אתכם כאשר תקראו (אליהם) בתפילה
- או להועיל או להזיק לכם מביאים לכם תועלת או גורמים לכם נזק?”
- ואמרו: “לא, אבל מצאנו את אבותינו עושים כן”
- אמר: “החזיתם באשר תעבדו
- אתם ואבותיכם הקדמונים
- הם כולם אויביי, מלבד ריבון העולמים
- אשר ברא אותי, הוא מדריכני
- והוא אשר יעניק לי מזון ומשקה
- ואם אחלה הוא אשר ירפאני
- והוא אשר ימיתני, לאחר מכן, יחייני
- והוא אשר אקווה כי יסלח לי על עווני ביום הדין
- ריבוני! תן לי חכמה והצמד אותי אל עושי הישר
- ותן לי לשון צדק לדורות הבאים
- וקבע אותי בין אלה שיירשו גני הנועם
- וסלח לאבי, כי הוא היה בתועים
- ואל תביישני ביום תחיית-המתים
- ביום שלא יועילו לא נכסים ולא בנים
- בלתי אם אשר יגיע אל אללה בלב שלם.”
- וכאשר יתקרב גן העדן אל יראי אללה
- ויתגלה הגיהינום לכופרים
- ייאמר להם: “איפה הם (האלילים) אשר הייתם עובדים
- מלבד אללה? האם יוכלו לסייע לכם או לסייע לעצמם?”
- ויוטלו אל תוכה (אל אש הגיהינום) הם והסוסים
- וגייסות איבליס (השטן) בצוותא
- ובעודם רבים בינם לבין עצמם הם יגידו (לאליליהם)
- “חי אללה! אכן היינו בתעייה מוחלטת
- בהשוותנו אתכם אל ריבון העולמים
- תעייתנו היא רק באשמת המתעים
- אין מי שיאמר עלינו מליצת יושר
- ולא ידיד נאמן
- אילו התאפשר לנו לחזור (לעולם), היינו מן המאמינים”
- אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו
- וריבונך הוא העזוז הרחום
- ובני עם נוח גם הם התכחשו לשליחים
- באמור להם אחיהם נוח: “האם לא תיראו מאללה
- שליח נאמן אני לכם
- אי לכך, יראו את אללה והישמעו לי
- ואינני דורש מכם שום גמול על הדבר הזה, כי גמולי מריבון העולמים
- אי לכך, יראו את אללה והישמעו לי״
- אמרו: “הייתכן שנאמין לך, בעוד השפלים הם המאמינים שלך?”
- אמר (נוח): “ומה יודע אני על מעשיהם
- רק ריבוני יביא אותם לתת את הדין, לו רק יכולתם להבין
- לא אסלק מעל פניי את המאמינים
- אין אני אלא מזהיר בבהירות”
- אמרו: “הוי, נוח! אם לא תפסיק, תהיה בין הנרגמים”
- אמר לי ריבוני! בני עמי מתכחשים לי
- שפוט אתה ביני לביניהם וחלץ אותי ואת המאמינים שעמי”
- וחילצנו אותו ואת אשר אתו באונייה העמוסה
- והטבענו אחרי כן את הנשארים (הכופרים)
- ואכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו
- וריבונך הוא העזוז הרחום
- גם אנשי עאד התכחשו לשליחים (לנביא הוד)
- באמור להם אחיהם הוד: “הלא תיראו (את אללה)
- שליח נאמן אני לכם
- יראו את אללה והישמעו לי
- ולא אבקש מאתכם כל גמול על הדבר הזה, כי כל גמולי מריבון העולמים
- האם תבנו לכם על כל מקום גבוה בניינים מפוארים לשעשועים
- ותבנו מבצרים, ומזמים שחייכם נצחיים
- ובהתקיפכם (אנשים) תתקפו (אותם) כעריצים
- יראו אפוא את אללה והישמעו לי
- ויראו את זה אשר נתן לכם את אשר ידעתם
- נתן לכם מקנה, ובנים
- וגנות, ומעיינות
- אכן מפחז אני פן יבוא עליכם עונש היום העצום.”
- אמרו: “אחת היא לנו אם תתרה בנו ובין אם לא תתרה בנו
- אין זה (דבריך) אלא סיפורי הקדמונים
- ולא נוענש.”
- הם התכחשו להתראותיו ואנו הכחדנו אותם. אכן יש בזה אות, אף רובם לא יאמינו
- ריבונך הוא העזוז הרחום
- בני ת'מוד התכחשו גם לשליחים
- באמור אחיהם צאלח, “האם לא תיראו!”
- אני שליח נאמן לכם
- יראו את אללה והישמעו לי
- אין אני דורש מכם שכר, כי שכרי מריבון העולמים
- החושבים אתם כי תישארו כאן בטוחים
- בגינות ומעיינות
- ושדות תבואה ודקלים ועצי תמרים בשלים
- ותחצבו בתים בהרים בכישרון
- יראו את אללה והישמעו לי
- ואל תצייתו לדברי מפיצי השחיתות
- אשר ישחיתו על הארץ ולא יעשו הישר”
- אמרו, “אכן, אתה מן המוקסמים
- אין אתה אלא אזם כמונו, הבא אות אם צדק אתה מזכר!”
- אמר “הנה נאקה. היא תשתה מהבאר כפי שאתם תשתו, כל אחד בתורו
- ולא תגעו בה לרעה, פן יאחז בכם עונש היום העצום”
- ואולם הם פגעו בה והרגו אותה, אך עד מהרה התחרטו
- כי בא עליהם העונש. אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו
- ריבונך הוא העזוז והרחום
- גם בני עם לוט התכחשו לשליחים
- אמר להם אחיהם לוט: “הלא תיראו את אללה
- אכן אני שליח נאמן לכם
- יראו את אללה והישמעו לי
- אין אני דורש מכם גמולי, כי גמולי מריבון העולמים
- בצדק תבואו אל הזכרים בתאווה מכלל בני האדם
- ומזניחים את נשותיכם שברא אללה עבורכם? אכן, אנשים חוטאים ופושעים אתם”
- אמרו: “אם לא תפסיק לוט, אנחנו נגלה אותך”
- אמר: “אני שונא את מעשיכם
- ריבוני! חלץ אותי עם בני ביתי מאשר יעשו”
- ואמנם חילצנו אותו יחד עם בני ביתו
- מלבד ישישה אחת שהתעכבה (אשת לוט)
- אחר כך הכחדנו את האחרים הנשארים
- והורדנו עליהם גשם של אבנים. ומה רע ונורא של המוזהרים
- אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו
- ריבונך הוא העזוז הרחום
- אנשי אל-איכה (מדיין) התכחשו להתראות השליחים
- אמר להם שועייב: “הלא תיראו את אללה
- אכן שליח נאמן אני לכם
- יראו את אללה והישמעו לי
- אין אני דורש מכם גמול, כי גמולי מריבון העולמים
- תנו את המידה שלמה, ואל הפחיתו ממנה (שלא ירמו במסחר)
- ושקלו במשקל יושר וצדק
- ואל החסירו מאומה מאשר לאנשים, ואל תעוררו שחיתות בארץ
- ויראו את אשר ברא אתכם ואת הדורות הקודמים”
- אמרו: “אמנם אתה אחוז קסם
- ואינך אלא אדם כמונו, ואנו נוטים לחשוב כי אתה מהשקרנים
- השלך עלינו חלקי (עינוי) מהשמיים אם מדוברי הצדק אתה”
- אמר: "ריבוני מכיר היטב את מעשיכם״
- הם התכחשו להתראותיו, ויאחזם עונש היום החשוך. אכן הוא היה עונש היום האדיר
- אכן בזה אות, אך רובם אינם מאמינים
- ואכן ריבונך הוא העזוז הרחום
- ואכן הוא (הקוראן) הורד מאת ריבון העולמים
- הורידה אותו הרוח הנאמנה (המלאך גבריאל)
- על לבך למען תהיה מן המתרים
- בלשון ערבית בהירה
- והוא מוזכר בזובור (בכתבי הקודש) של אלה אשר קדמו
- האם אין בזה אות בשבילם, כי הכירוהו חכמי בני-ישראל
- ולו הורדנו אותו על מעטים מהלא ערבים
- ואז היה קורא אותו להם, לא היו בו מאמינים
- אולם אנו הובלנו אותו אל לבבות הכופרים המכחשים
- אך הם לא יאמינו בו עד שיראו את העונש הכואב
- אשר יגיע אליהם פתאום כשהם לא ישימו לב
- ואז יאמרו: “אפשר לתת לנו השהיה?”
- הרוצים הם לזרז את עונשנו
- חשוב: אפילו אם נאפשר להם ליהנות למשך שנים
- ואחר-כך בא עליהם מה שהוזהרו ממנו
- לא יועילו להם הטוב ההנאות אשר ניתנו להם
- ולא הכחדנו כל עיר מבלי ששלחנו לה מי שיתרה בה
- כדי להזכיר להם: שאנחנו לעולם לא נוהגים באי צדק
- ולא הורידו אותו (את הקוראן) השטנים
- הם אינם מתאימים לכך, וזה לא יעלה בידם
- כי הם מורחקים מאפשרות שמיעת ההשראות
- לכן אל תבקש להתפלל לאלוה אחר מלבד אללה, אחרת תיענש
- והתרה בבני משפחתך הקרובים
- והצטנע ורחם על אשר הלכו אחריך מן המאמינים
- ואולם אם מסרבים לך, אמור: “אין אני אחראי למעשיכם”
- וסמוך על העזוז הרחום
- הצופה בך בקומך לתפילה
- ובהיותך במצבי התפילה בין הסוגדים
- כי אכן הוא השומע הכול והיודע הכול
- האם אגיד לכם אל מי יורדים השטנים
- הם יורדים אל כל דובר שקרים המרבה לחטוא
- ומעבירים את אשר שמעו (עם שקריהם), אך רובם משקרים
- והמשוררים, אלה אשר המתעים ילכו בעקבותיהם
- האם לא תראה, כי הם בכל נחל ישוטטו
- וכי יאמרו את אשר לא יעשו
- מלבד אלה (חלק מהמשוררים) אשר האמינו ועשו את הטוב והרבו להזכיר את אללה, כי הם ינצחו אחרי שקופחו, ואכן יידעו אלה אשר קיפחו במהרה את תהפוכות גורלם